הקיץ הגיע, נראה שהמתבגרים עזבו את הבית לטובת אינספור פעילויות והזדמנויות.
פתאום הימים נגמרים אי שם מאוחר בלילה כאשר כל אחד היה ועדיין במחנה, פעילות של תנועת הנוער, חוף ים עם חברים, מסיבות סיום ובין לבין גם לנו יש עוד שלל אירועי עבודה וחברתיים.
חלמנו על הרגע שהם יהיו עצמאיים ופתאום אנחנו מנסים להאחז ברגעים שהם איתנו, סביב השולחן או יושבים בגינה יחד.
זה קורה אבל לא כל יום.
וזה הכי בולט מדי יום בארוחות המשפחתיות.
כאשר הילדים היו קטנים מגיל מאד מאד צעיר של כמה חודשים, הם הצטרפו לשבת איתנו סביב שולחן. בין אם בסלקל ובהמשך בכסאות יעודיים מותאמי גיל.
היה לנו מאד חשוב שיראו אותנו אוכלים, שיקחו חלק בטקס החשוב הזה.
שיריחו, יביטו, יסתקרנו עד לכדי טעימה ואכילה.
לקח לנו שנים לפתח את הפורמט המותאם מידות לנו. את גבולות הגזרה ואת היכולת להתגמש עם הצרכים של כל אחת ואחד. עשינו זאת!
והנה שוב נוצר צורך לסנכרון ואיזון מחדש של הורים וילדים או יותר נכון מתבגרים עצמאיים ומלאי עיסוקים. אנחנו נהנים מלסיים ארוחה בשעה מוקדמת ואילו המתבגרים מתחילים להיות רעבים רק בשעות הלילה וזו רק דוגמה אחת.
כ 15 שנים של עבודה עם משפחות במסגרת הקליניקה והדרכות הורים חשפו בפניי אין ספור של סיפורים משפחתיים, מציאויות שונות ואף פתרונות יצירתיים. עכשיו שוב תורי לפצח את השינוי הטבעי שנוצר אצלנו.
כמה נקודות למחשבה על היבטים שונים בארוחה המשפחתית:
פיתחנו במוחנו נוירוני מראה שעוזרים לנו ללמוד מאחרים. ילדים לומדים על אוכל ואכילה ממגוון גירויים וביניהם תגובות של אחרים. ילדים שאוכלים עם המשפחה בתדירות קבועה יתנסו יותר במאכלים חדשים.
אנחנו ההורים מהווים מודל משמעותי במה שאנחנו אוכלים אבל לא פחות באופן שאנחנו אוכלים ומתנהלים לצד השולחן- התארגנות, הרגלי התנהגות, הרגלי נקיון, מיומנויות שיח ומושגים ועוד.
חשוב שלפחות שהורה אחד ישב לצד השולחן ויהווה מודל ולא ימשיך לעבוד במטבח או יסדר את הבית.
לזה כמובן מתווסף החלק הרגשי וההתנהגותי שאינו בלתי נפרד. אוירה חיובית סביב זמן הארוחה תפחית שחרור הורמוני סטרס שבאופן אוטומטי מדכאים תאבון.
אצל הצעירים יותר אפשרו גמישות במקומות הישיבה ברמה שלא תאיים על הבטחון שלהם ובו בזמן לא תשמר קבעון מחשבתי וטקסים שמשתקים את שאר בני המשפחה.
יש סיבות רבות לבררנות או צמצום באכילה אבל חשוב שגם אתם סביב השולחן תאכלו קצת ממה שהילד כן מוכן לאכול (גם ברמת הטעימה). שוב, תדגימו שותפות והתנהגות אכילה טובה שתחבר אותו ולא כל הזמן האוכל שלו יהיה מובחן ומופרד משלכם.
אוכל אסתטי ומזמין מעודד אכילה ונעים לכולם :-)
יש דרכים לשתף את הילדים בהכנת האוכל, עריכת השולחן, העברת קערת התוספת גם מבלי שיאכלו בעצמם אבל ירגישו חלק ותרומה.
חזקו אותם על כך - אצל בררנים היכולת לשאת במראה, ריח או מגע מבלי לאכול בפועל הם לעיתים מאמץ אדיר עבורם.
דאגו שישבו באופן נוח ויציב לצד השולחן - מאמץ מוטורי יסית את הקשב הפנימי מאכילה שהיא מאתגרת מאד גם ככה.
אזור אכילה קבוע, שולחן אוכל שנועד רק לכלי אוכל ולא מאחסן גם דואר וכו', התארגנות ברורה של מה צפוי לקרות (שטיפת ידיים, עריכת שולחן, הגשה וכו).
יש המון טכניקות וכלים שיכולים לסייע והכי חשוב לא לשכוח שמדובר בסופו של יום בכמה דקות משותפות נדירות בימינו שיכולות לתת מענה רגשי, התנהגותי, חינוכי, תפקודי וערכי לילדים ולמשפחה שאנחנו רוצים לטפח.
ובנימה יותר ממוקדת, אחת הסיבות להוצאת הספר שלי הוא לאפשר נגישות משפחתית למתכונים פשוטים וקלילים שכל אחד יכול להכין ולאכול אבל גם ישרתו את מי שמעוניין וצריך לשמור על תזונה דלת פחמימות וקטוגנית.
Comments